אודות
אבי עזרא מצייר את מה שהיה ואת מה שנדמה לו שהיה. הציור של עזרא מוזן מראייה אחורה שהיא בעצם ראייה קדימה. רק בד הציור יכול לקבל סוג כזה של מראות. מצלמה אינה מסוגלת לצלם אלא רק מה שניצב לפניה. החיים גם הם מראים את ההווה בלבד והציור נשאר אם כך הכלי היחיד שבו אפשר היום לצייר את הפעם. בקבוצת ציורים אחרת בתערוכה אבי עזרא מצייר נופים אורבניים ובעיקר את קווי המתאר העליונים שלהם. קצת גגות וקצת דודי שמש. אבל בתוך הנוף הזה העניים של אבי עזרא מבצבצות ומביטות אלינו כמו ממראה. העיניים האלה משתנות מעט מבד לבד אבל בכולן יש את אותו מבט, מעט ציני ומעט נאיבי. מבט שבלעדיו אמן לא יכול להתקיים.